פסק-דין בתיק ב"ל 7250-07

1.         התובע, רפד במקצועו, מבקש כי נכיר בפגיעה בגבו כ"פגיעה בעבודה" על פי תורת המיקרוטראומה.

2.         לטענת התובע, במסגרת עבודתו יש עומס כבד מאד על הגב שלו והוא מבצע תנועות חוזרות פעמים רבות ביום לאורך שעות רבות.

התובע לא פירט את שעות העבודה, אך תיאר את הפעולות שהוא מבצע: הרמת רהיטים במשקל של 40-50 ק"ג במסגרת איסוף סחורה והחזרתה ללקוחות; הרמה והורדה של רהיטים מהגלריה ומשולחן העבודה; התכופפות בהרמת הרהיטים והורדתם, בעת הכנסת הרהיטים לבית העסק והוצאתם ממנו, בעת נטילת כלי העבודה, פירוק הרהיטים, מילוי דבק במיכל ההתזה, עיבוד הרהיט עם אקדח סיכות; משיכה ודחיפה בעת מילוי ספוג או מזרונים לתוך הרהיט או הבד וכן משיכת רצועות בבסיס הרהיט ומתיחתן בצורת שתי וערב.

3.         על פי הפסיקה, "קיומה של תשתית עובדתית לכאורית למיקרוטראומה, חייבת ביצוע סדרה של פעולות זהות או דומות במהותן, זאת להבדיל מפעולות שונות ומגוונות." (עב"ל (ארצי) 34405-01-11 סקוטלסקי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 2.8.11 והפסיקה הנזכרת שם).

4.         התובע ואשתו תיארו את הפעולות הבאות -

א.         הרמת הרהיטים מבוצעות במסגרת הסעת הרהיטים מבית הלקוח ואליו, כפעמיים או שלוש בשבוע. הרהיטים מורמים אל גגון הרכב או מוכנסים לתוכו ומהרכב התובע מעלה אותם לבית הלקוח, במדרגות או במעלית (עמוד 9 לפרוטוקול וכן עמוד 12 שורות 10-12).

            בכל העמסה כזו של הרכב, מדובר בהזמנה אחת של מספר רהיטים בודדים (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 20-24).

            בנוסף, התובע מעמיס רהיטים על רכב של שליח/ נהג של חנות. במקרה זה הרמת הרהיט היא לרכב עם תא מטען פתוח, לרכב מסחרי גדול או אל גגון מעל הרכב (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 26-32).

ב.         מילוי כריות הספות והכורסאות (המהווה כ - 30% מהעבודה, על פי עדות אשתו של התובע (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 30)) כרוך בהרמתן אל שולחן העבודה. משך המילוי משתנה מכרית לכרית על פי גודלה והמילוי נעשה תוך רכינה קדימה על השולחן, או לצדדים. במילותיה של אשת התובע: "...פעם הוא רוכן קדימה, פעם הצידה, כל הזמן זה על השולחן אבל התנוחה שלו משתנה בהתאם לסוג העבודה שביצע." (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 23-24).

ג.          בנוסף, התובע נדרש לבצע עבודה על שלד הרהיט. זו אינה קבועה מבחינת משכה - "לא תמיד הוא גומר את כל העבודה על השלד, לפעמים הוא מתחיל עם העבודה הזו ולוקח שלד אחר, לפעמים הוא קופץ לעבודה שלישית וזה תלוי בדחיפות. ... לפעמים הוא עובד שעתיים או שעה ומוריד את הגשטל הזה ולוקח גשטל אחר" ו..."בין לבין הוא לוקח כריות" (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 29 עד עמוד 6 שורה 4).

                        גם התנועה של העבודה על שלד הרהיט, אינה אחידה - "לא תמיד מפרקים את כל הגשטל, לפעמים על הבד הזה שמים בד ומשתמשים רוב הזמן בדבק. לא מפרקים בד"כ, אלא שמים אחד על השני" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 22-23).

ד.         לצורך העבודה התובע נדרש להרים פח דבק שמשקלו כ - 18 ק"ג. ההדבקה עצמה נעשית על ידי מכשיר המכיל כק"ג אחד של דבק ומשקלו ק"ג נוסף (עמוד 12, שורות 1-3). התדירות של הרמת הפח אינה קבועה: "תלוי כמה הוא עובד. תלוי כמה עבודה יש. יש עבודה עם יותר דבק ויש עבודה עם פחות דבק" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 17-18). על פי עדות התובע, היא נעשית 4-5 פעמים ביום (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 28-29).

ה.         כשעתיים עד שלוש שעות ביום התובע עוסק בתפירת בדי הריפוד ועורות הריפוד. בעת התפירה התובע יושב מול מכונת התפירה (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 23 -28).

ו.          כארבע שעות ביום התובע גוזר עורות כשהם פרוסים על שולחן העבודה (עמוד 11 לפרוטוקול, במיוחד שורה 18).

ז.          פעולה נוספת המתבצעת לצורך הריפוד היא מתיחת רצועות על שלד הרהיט. מתיחת הרצועות כרוכה ברכינה לפנים, וחיבור של הרצועות כשתי וערב, בתנוחות שונות - 

"אם זה בגב, זה מלמעלה למטה. אם זה במושב... אם הוא מותח את הרצועות על הגב אז הגב הוא מעבר לדוכן, רחוק ממנו. על השולחן במרחק 90 ס"מ בערך. ואז הוא לא יכול לבוא כי פה יש קיר שהוא לא מסתובב מסביב לשולחן, הוא עומד במקום ועומד ככה.

...

ש. קודם הוא מתחיל את הגב ואח"כ את המושב התחתון?

ת. זה לא כלל.